אומרים שגברים חושבים על סקס כל שמונה שניות ונשים? חושבות בעיקר על אוכל. ושופינג וסקס ..רק לקראת סוף הרשימה  אלא אם כן, הוא איכשהוא כולל את השניים הראשונים. המסקנות המלומדות שלי מבוססות על חוויותי מעבודתי הכוללת רובה ככולה נשים.  אלו השיחות שלנו, בואו נודה. האם אלו הדברים היחידים המעסיקים אותנו? ממש לא. השיחות יכולות להתחיל באיזה נושא חשוב ומכריע כמו פאנדמיה עולמית אבל בסוף הן יגיעו לנקודה העיקרית – מה אוכלים? או מה נקנה?

תקשיבו, אם לא היינו כאלה כל העסקים היו נסגרים, הכלכלה היתה נעצרת כליל והיה נורא משעמם פה באופן כללי. אבל למה? למה הטבע חנן אותנו בכל כך הרבה תשוקות ורצונות? מה כוונתו? הייתי רוצה לגלות. 

אולי כל פעם שאני קונה אני קונה איזה רגע של חלום. של הבטחה חדשה. לא משנה שהיא מתפוגגת אחרי דקה או יומיים, לרגע אחד קבלתי תחושה של כנפיים.וכשאני אוכלת, עם כל ביס, מעבר לתענוג החושי,  אני גם קצת נרגעת מהבלאגן שבפנים. מהרעב הפנימי. תחושה שהכל בסדר ובטוח והחיים טובים ומתוקים או מלוחים, העיקר לא תפלים או מורעלים. 

כי מתחת לפני השטח הנוצץ יש הרבה פחד ואי וודאות. מה יהיה עם הילדים? עם הגבר שלי? הוא ישאר, ילך, יבגוד, מה יהיה עם ההורים שלי, עם המדינה, העולם.. כל החיים. מתחת להכל אנחנו פשוט נונסטופ דואגות.  ולמי נפנה את החוסר שלנו? מה יכול להבטיח שיהיה לכולם טוב? אך אחד, ככה זה נראה. 

אז אנחנו נמשיך עם השופינג, ועם האוכל הטוב או עם הדיאטה בין לבין. ונתנהג כאילו הכל בסדר ושום דבר רע לא יקרה, ונגיד את זה אחת לשניה וננסה להאמין. בפנים אנחנו יודעות, מרגישות בעצמות, אין שום ביטחון וודאות. יש רק בור גדול בלב ובור ענק עוד יותר בחיים שמאיים.

הטבע חכם. הוא נתן לנו לב גדול ורגישות עצומה לכל האנשים שמסביבנו, לעולם כולו, כדי שנדאג עבורם, לא כדי שנברח, ננסה להשקיט את הקול הפנימי או נמלא אותו לשווא בתענוגות חולפים אלא כדי שנקום כולנו כנשים, כאמהות, כבנות אדם ונביא אנחנו בעצמנו ודאות ובטחון לכולם. 

לא עוד הסחות דעת. לא עוד רוע וכאב. אנחנו האמהות של העולם הזה ואנחנו דורשות מרפא. תפסיקו כולם לריב בתוך ארגז החול כמו ילדים מפונקים ותתחילו לעבוד ביחד כמו "ילדים טובים" כדי לסדר את החיים. 

אחרת, אמא תכעס. וזה אף לא רעיון טוב להתעסק עם אמא. לא אמא אנושית ולא עם אמא טבע. רק אנחנו יכולות לעשות מהעולם הזה בית לכל המשפחה.