שוגי כלב או סוס?

לפני שהתחתנתי בעלי ואני אימצנו כלב טרייר מעורב חמוד בצבע חום נחושת מתוק ויפה, טיפלנו בו כאילו היה הילד שלנו, לקחנו אותו לכל מקום, קילחנו אותו, סירקנו אותו וכמובן פינקנו אותו. קראו לו צ'יקו הוא באמת היה הבייבי שלנו, עד שנולד הבן הראשון שלנו ופתאום צ'יקו הפך להיות מקום אחרון ברשימה שלנו. לא שהזנחנו אותו חס ושלום, פשוט סדר עדיפות השתנה. מה שיפה פה זה שצ'יקו עדיין ליקק אותנו וכישכש בזנב מאושר כשראה אותנו והכי חשוב, שמר על הבן שלנו הקטן התינוק ותמיד הבין את מקומו במשפחה.

 ואז נולד עוד בן למשפחה וזה ממש כבר הפך את כל הקלפים. צ'יקו היה הרבה יותר מאופק ומבין שלא יהיה מה שהיה פעם – טיולים, מקלחות, פינוקים. משהו כאן קורה והוא עדיין המשיך ללקק אותנו ולשמוח ולתת לנו את כל האהבה שלו, לא משנה מה קורה סביבו.

 בצורה טרגית צ'יקו נהרג והיה לנו מאוד עצוב, אך מיד אימצנו עוד כלב מסוג שנאוצר, אך מהר מאוד גילינו שהבאנו מיני פוני הביתה, קראנו לו שוגי. הוא גדל כל כך מהר ונהיה סוס, גרנו בדירה לא קטנה אך גם לא גדולה והיתה לו בעיה עם הזנב. כל פעם שהיה משכשך אם הוא היה נוגע בקיר היה יורד לו דם. כל הקירות היו מלאים דם. במהרה הבאנו שיש לטפל בזה, למרות שהוא היה כל כך גדול הוא שיחק עם הילדים בצורה מאוד עדינה. כעבור זמן מה שוגי עבר ניתוח, גזרנו לו את הזנב למען בריאותו. כך היה יותר טוב לכולנו.

יום אחד יצאתי מהבית כדי להסיע את בעלי לעבודה, כשחזרתי לא הצלחתי לפתוח את הדלת כי הסוגר מתוך הבית היה נעול. שוגי קפץ על הדלת מאושר והזיז את המנעול ונעל מבפנים . פורץ המנעולים הגיע ופתח את הדלת וכאשר ראה את שוגי הוא ברח אל תוך המעלית מבלי שאשלם לו. כן כן שוגי היה כלב גדול מאוד.  אילפנו אותו לא להגיע לאזור הסלון במיוחד בזמן השיעור של מיכאל לייטמן, כי הוא היה תופס את כל השטיח. כאשר היינו מטיילים איתו אנשים היו עוברים לצד השני של המדרכה. למעלית היינו נכנסים לבד. אנשים פחדו ממנו. למרות שהוא לא היה מסוכן. הילדים כל כך אהבו אותו הוא נתן להם ביטחון, כח ואושר.