הידעתם שקיימת היום טכנולוגיה המסוגלת להנפיש תמונות ולגרום לכך שהאנשים בתוכם יראו כאילו שהם נעים, מזיזים את עיניהם ומשנים את הבעות הפנים. נראה שקרבה השעה שנוכל לראות את מונה ליזה קורצת ואת דויד משנה תנוחה. יותר מכך, נוכל לראות דמויות היסטוריות קמות לחיים. אולי את בן גוריון או משה רבנו…
הידיעה הזו הופיעה לא מזמן באחד העיתונים וכשנתקלתי בה הדבר היחידי שחשבתי עליו הוא שהלוואי ואוכל להשתמש בשירות הזה ולהנפיש אנשים יקרים שאינם עוד. כל אדם שאיבד מישהו שקרוב לליבו יכול להבין את ההשתוקקות לראות אותו שוב, אפילו לדקה.
נראה שכעת זה הופך להיות אפשרי במובן מסוים אבל האם זה רעיון טוב? האם אפשר לרפא בדידות בצורה כזאת?
להקיף אותנו במזכרות של אנשים אהובים, בזמנים יותר טובים. לחזק ולנחם לב של אמא, געגוע של אהוב, חסך של ילד.
אני חושבת שלאנשים שאיבדו יקרים בנסיבות טרגיות זה יכול להוות עזרה ממשית זמנית, שהאהוב ממשיך באיזושהי צורה והחיים ימשיכו, אבל זהיהפוך לעוד דרך או אמצעי ברשימה ארוכה של דברים שהאנושות באופן כללי מייצרת כדי להסיח את הדעת, כדי להרדים אנשים ולא לתת להם להגיע למצבים שיכריחו אותם להתעמת עם המציאות האמיתית.
האמת היא שאנחנו חיים בצורה לא נכונה. החיים שלנו מלאים בסבל ובריקנות פנימית. הבדידות הגדולה שאנשים מרגישים (מעבר לתהליך אבל לגיטימי כמובן) הוא אינדיקציה לכך שהלכנו לאיבוד. התקדמנו טכנולוגית כך שלפי כל התכנונים האנושיים היינו מזמן צריכים להגיע לחיים יציבים ומאושרים, ואילו בפועל, מערכות היחסים ומערכות החיים שלנו מצביעים על תהליך הפוך של התפרקות. האמת היא שאנחנו לא מבינים את עצמנו ולא מבינים את העולם ולכן לא מצליחים לסדר את עצמנו מהרמה האישית ועד העולמית.
הרב לייטמן מסביר כל הזמן ששכחנו שאנחנו חלק ממערכת טבע שלמה. אנחנו לא שליטים ולא צופים מהצד אלא חלק מהטבע, אבל מתנהגים בניגוד לכל חוקי הטבע החברתיים. אם אנחנו חלק מהמערכת זה אומר שגם אנחנו קשורים ותלויים אחד בשני בדיוק כמו כל שאר האקוסיסטם. קיימת סיבה לכל התופעות הקורות סביבנו והסיבה היא פנימית, בתוכינו, כל המציאות מסביבנו היא אנחנו.
ההתנהלות האנושית לפיה כל אחד חי לעצמו, בניצול לטובתנו בלבד כלפי הסביבה ובמיוחד כלפי אנשים אחרים היא בניגוד לזרימה של הטבע ולכן אנחנו לא מצליחים להסתדר, והופכים לאומללים ובודדים. פיתחנו את הטכנולוגיה הלא נכונה, משום שהטכנולוגיה שתעזור לנו לצאת מהבדידות ומכל החולי שבחיינו היא רק אחת. אין צורך לשנות שום דבר בעולם, רק את האדם. לטפל בטיב הקשרים והיחסים בין האנשים כי אין ברירה, והדרך היא לצאת מבועות האגו והאנוכיות ולהתקרב לבבית בנתינה ובכנות אחד לשני. אנחנו יודעים בלב פנימה שזו ההצלה היחידה. האמת היא שהפתרון לכל כאב הוא להתנהג בפועל כך: אף אדם לא לבד, כולנו איש אחד בלב אחד.