הטלפון צלצל בעבודה ועל הקו האישה:תקשיב, תעזוב הכול ותבוא לכאן. מה , למה? אל תשאל פשוט תבוא, כי אי אפשר לתאר מה הולך כאן. תבינו , 10 בבוקר בעבודה, מכונית על הליפט וידיים בגריז, ולך עכשיו לגני התערוכה ברמת גן שעתיים נסיעה.
הגעתי! מה אגיד לכם- אלפים באולם ענק ללא עמודים +מסכים על הקירות זזים ושרים יחד. אני כבוגר החינוך המשותף של ה"שומר הצעיר" + 28 שנות מילואים ו- 3 מלחמות ישראל בליין של עשרות פסטיבלים בארץ ובחו"ל לא נתקלתי בכזו עוצמה של יחד. מכת הלם שמעביר אותך לממד אחר.
מי אלה אני שואל. "בני ברוך" עונים לי. אחר כך הגיע שיעור הצהריים עם אותה עוצמה, אבל הפעם עוצמה שקטה. חוץ מהדובר רחש לא נשמע באוויר. לאחריו הסעודה בה אנחנו רואים 2 חברה כאלה רזים, שער ארוך מתחת לכובע פלסטיק וסינר מנקים שולחנות. אתה רואה אומרת האישה- "איתם הייתי רוצה שתתחבר". שנה אחרי, כבוגר 2 קמפוסים של "בני ברוך" ומוריה, מגיע לקבוצת זיכרון ומי אני פוגש? אדם וערן "היפיופים" מאותה סעודה.
כך מתחילה דרכי המיוחדת כחבר "בני ברוך". מחכה בצומת לחבר שהצטרף, ויחד נוסעים 1/2 שעה לשיעור הבוקר. שנים של נסיעה משפשפת פינות חדות שיש בכול אחד כלפי השני,כך מתעגל הקשר בינינו כשווים בין שווים יושבים סביב שולחן הלימוד ב- 03:00 בבוקר וטרינר ושחקן פוקר, ד"ר לכימיה וכלבן, מורה בתיכון וטבח, מנהל חב' ליסינג ויועץ ארגוני ומבררים יחד, איך נחזק את העם שלנו מול כל הקשיים באמצעות עבודה מתמדת על בניית קשר אחדות מעל הפילוג והשנאה. עם זה יוצאים להביא לידיעת העם על קיומה של חכמת החיבור לה יש שיטה שדרכה אנחנו משתדלים להתייחס טוב איש לרעהו ולו במקצת, הנטייה הזו בלבד יש ביכולתה לשפר את היחסים השליליים בינינו, מבלי לוותר על ייחודיותו של אף אחד. כך נוצרת רמת יחס חדשה בינינו, המעצימה את המשותף על פני המפלג, ואת המחבר על פני המפריד. "בני ברוך" אמרתי…