קאמיל קלודל פסלת צרפתיה מוכשרת בת סוף המאה ה19  נחשבה לגאון עוד בימיה, במקצוע שהיה נשלט ע'י גברים בלבד. היא  למדה בפריס והכירה את אוגוסט רודין שנחשב לגדול פסלי התקופה. היום ידוע לנו שהייתה מעורבת ביצירתו וחלקים רבים שכולנו התפעלנו מהם כמו ידיים, דמויות שונות, פסלים שונים עיצבו יחדיו וחלק מהפסלים (שרודין חתם עליהם) נתגלו כיצירותיה שלה.. לאחר שהקהל במשך שנים לא מעטות נהג לחשוב להיפך, שהיא העתיקה ממנו…. היא חיה בתקופה שגברים לא יכלו לעכל את העובדה ש"במקצוע כל כך גברי", תפעל אישה כל כך מוכשרת ובהצלחה. רודין נהג לומר ש"אמנם היא למדה ממני אבל לא יותר מ שאני למדתי ממנה". היכולות שלה בתיאור גוף אנוש היו דומים ברמתם ואיכותם רק לאיכות היצירה של רודין עצמו. היום המחקר מלמד שהוא העדיף שחלקים מסויימים ביצירה שלו קאמי תעצב עבורו, מפני שלדעתו הייתה טובה ממנו בתחומים רבים של היצירה. (לדוגמא ידיים, ותנועה באופן כללי).

רודין שאהב את מראה פניה המיוחד של קלודל, יצר פסלי דיוקן שלה. קלודל הייתה עסוקה לדברי מכריה  "בחיפוש המנגינה של הגוף המתנועע". עוצמת הרגע של הקשר בין גבר לאישה והתנועה הייחודית של הגוף שלא תחזור שוב לעולם בדיוק בצורה הנראית ברגע זה. היא הייתה כה מקורית ומיוחדת, (לדוגמא: "הוואלס")  וזה ניכר גם בתשומת הלב לפרטים שוליים כביכול ובדקויות השפה העיצובית המעודנת שפיתחה, כפי שמופיעה ברישומי ההכנה המקדימים של פסליה. למעשה, היא המציאה ביטוי פיסולי ייחודי המבטא את  שאיפתה "לתפוס את הרגע" את הרוח החיה של מחווה אנושית, תנועה של אדם כלפי חברו. ותמיד בהקשר של יחסי אנוש מורכבים. לעתים בקשר שבין גבר לאהובתו, או אופיים של קשרים הנוצרים בין בני אדם הפועלים  כקבוצה. השאלה בה התמקדה היתה, מהות היחסים בין בני אדם. היא יצרה גם לא מעט דיקנאות ייחודיים של בני משפחתה וידידיה והייתה בדילמה לא פשוטה בגלל הקשר הרומנטי שלה עם רודין המפורסם והכריזמטי מחד, והצורך שלה להיות אמנית עצמאית.